אסתר אברהם, קטועת רגל ימין . נולדה וגדלה בירושלים למשפחה חרדית, חמה, תוססת וצבעונית. הייתה ילדה שמחה וחברותית, תלמידה פיקחית שהמורות אהבו ללמד. טיול שנתי בגיל תשע, שינה את מהלך חייה- בהפתעה מוחלטת.
נהג האוטובוס בפיתולים בואכה ירושלים, איבד שליטה, סטה ממסלולו, והתנגש בדופן קיר סלעי בשולי הדרך.
רגלה האחת נשברה בכמה מקומות והתרסקה, אספקת הדם אליה נעצרה, השנייה נקטעה במקום.
רגלה נקטעה במקום בקטיעה דרך הברך,קטיעה מסובכת שגרמה לה לבעיות לאורך הדרך וקשיים בהתאמת פרוטזה.
אסתר הייתה מוגבלת בתנועה, הרגל שנבנתה, נתפסה במעלה הירך היתה כבדה ומסורבלת. הוחלט להתייחס לקטיעה שלה כקטיעה מעל הברך בגלל אופי מבנה הפרוטזה.
המילה פרוטזה הייתה עבורה מילה עם צליל זר, במבטא כבד שלא התקרבה לתחליף הרגל שאיבדה. לא התחברה בנוסף לצירוף המילים: רגל מלאכותית, אם כבר רגל מלכותית. אחרי הכול קראו לה בשמה של אסתר המלכה!
הוריה האמינו שהספורט יוציא ממנה רק טוב. ואכן התאהבה בשחייה!
ערב אחד, בזמן ששחתה, ניגשו אליה שתי מדריכות שחייה. הן ראו אותה שוחה והתרשמו מיכולות השחייה שלה. הן הציעו לה להפוך למדריכת שחיה , ובו בזמן דחפו ועודדו אותה לעבוד איתם בצוות.
ואכן, הוסמכה כמדריכת שחיה מטעם מכון ווינגייט. מדריכה קטועת רגל, יחידה מסוגה בארץ. השתלבה בעבודה והשקיעה את כל כולה בתחום.
ומלבד תעודת מדריכת שחייה אף הוציאה תעודת מצילה ועבדה בשתי העבודות גם יחד בהמשך.
בחזרתה לארץ, למדה בווינגייט ספורט טיפולי לאוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים, ובהמשכו התחילה להתמקצע בהידרותרפיה.
כל אותם שנים המשיכה להתנדב, בעידוד פצועי צה"ל, בבתי החולים ובמרכזי השיקום, ואף התנדבה כ-10 שנים בשיקום נפגעי איבה של הביטוח הלאומי.
אסתר נבחרה להשיא משואה בטקס המרכזי ביום העצמאות בהר הרצל וגם להיות אשת השנה מטעם ארגון ה LIONS בארץ.
מספר שנים לאחר מכן, קיבלה בטקס מרשים בכנסת, אות מגן למתנדבים מצטיינים בקהילה מטעם שר הבריאות.
שנשאלה: "האם היית מוותרת על כל מה שיש לך עכשיו ובתנאי שתקבלי את הרגל שלך בחזרה?"
ענתה: " זאת שאלה היפותטית לאדם ריאלי כמוני, המצב נתון ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, ברור לי מעל כל ספק כי אני מפיקה את המיטב והמירב בנתונים הקיימים. "
