צפנת לבנון, קטועת רגל ימין מתחת לברך בת 35 מפרדס חנה – כרכור.
פסיכותרפיסטית , עובדת כיום בבית מוגן לנשים עם פוסט – טראומה מורכבת על רקע של תקיפה מינית.
התאונה שלה התרחשה בגיל 25 כשנסעה להודו לחפש חופש.
ג'יפ שיצא לעקיפת משאית האיץ בפתאומיות ,ולמרות ניסיונותיה להימלט הוא פגע ברגלה.
לאחר ייעוץ עם רופאים ישראליים , הגיעו למסקנה שצפנת חייבת לעבור את הניתוח הראשוני בגואה.
צפנת נכנסה לניתוח וקטעו לה את הרגל.
החברים קיבלו אותה יפה , הם תמכו בה, ביקרו אותה , בחודשים שהייתה בבית בהחלמה לפני השיקום.
ב-2015 השקיעה בחתירה בצורה יותר רצינית, הייתה בנבחרת ישראל ובתחרויות.
באותה שנה פגשה גם את עולם המדיטציה והדארמה, עשתה את הריטריט הראשון שלה, של ויפאסנה. ושם מצאה שקט מסוים.
שנה לפני האולימפיאדה בריו, פרשה מהספורט, וחזרה לתואר הראשון בפסיכולוגיה בבר אילן שהתחילה לפני התאונה.
לפני שנתיים התחילה תואר שני בפסיכותרפיה אינטגרטיבית.
"כיום בהחלט חזרתי למרחב שאני מסופקת בו, שיש לי בו מימוש, מרחב של גוף נפש ורוח.
הכישורים שהתפתחו אצלי בעקבות הקטיעה מבחינתי הם איכויות הלב.
כלומר, לפגוש את המציאות ברוך, בחיוך וחמלה ולא משנה מה מגיע מולי".
קהילת הצעד הבא היא בעיקר כתובת לשאלות עבורי.
כשנכנסתי להיריון, שאלתי אנשים בקבוצה אם יש נשים שהיו בהיריון, במטרה לשמוע חוויות נוספות ואיך הן עברו את זה.
איך הן עוברות לילות עם תינוקות , לשמוע איך כל אחת עשתה את זה לגלות חוויות דומות והתמודדויות.
וגם ברמה היותר טכנית, של זכויות שונות, מידע על תותבות.
בשנים הראשונות נורא פחדתי להיות בהיריון ועכשיו שאני בהיריון ויש מישהי שמשתלטת לי על הגוף והוא משרת אותה וזו חוויה מדהימה ומרגשת.
מה שהגוף הזה מסוגל לעשות לטובת חיים אחרים שהם לא אני.
זה קסום ומרגש ובהקשר של לפני 10 שנים זה היה כל כך שונה.
התאריך של הלידה שלי הוא במקרה באותו שבוע שבו קרתה התאונה, 10 שנים לאחר מכן כסגירת מעגל.
אני מביאה חיים חדשים לעולם, מטלטלה כואבת למרגשת.
