צחי ליבוביץ', בן 46 גר בזכרון יעקב, רווק פלוס ילד, קטוע רגל שמאל מעל הברך.
הקטיעה קרתה בעקבות בעיות רפואיות. בשעות הפנאי שלו, עוסק בספורט ומאז הקטיעה עוסק בעיקר בעיו דוד, תמיכה ואוזן קשבת לקטועים בקהילת ה "צעד הבא" וקטועים חדשים שנמצאים בבית החולים, משוחח עמם על חייהם וכיצד ייראו לאחר הקטיעה.
"לפני הקטיעה תמיד שמתי בצד ודחיתי דברים בגלל מרוץ החיים, לצערי בגלל הקטיעה כבר לא אוכל לעשות לעולם ועל כן כל מה שאני רוצה ויכול לעשות אני משתדל לעשות ולמצות עד תום על מנת לא להצטער שלא עשיתי אחר כך".
צחי אינו מצליח לעשות בעיקר מטלות שאדם עם זוג רגליים בריאות יכול, כמו למשל: עמידה במקלחת, ריצה, עליה וירידה במדרגות, הליכה משטחים תלולים, בבוץ, באבנים. ישנם דברים שמצריכים תכנון והערכות מראש, את כל הדברים האלה הוא למד לעשות מחדש בעזרת פרוטזה שעוזרת לו ללכת.
מהבחינה החברתית, צחי לא הרגיש כמעט אף פעם שהוא מנודה פרט למקרים בודדים. "החברים שלי, לאחר הקטיעה לא ראו אותי כאדם שונה, אבל לחלקם היה קשה לראות אותי במצב הזה ולחלקם היה קשה להיערך "במיוחד" עבורי.
הכישורים שהתפתחו אצל צחי בעקבות הקטיעה הם יציבות, כוח, שמירה על תזונה נכונה, עקשנות וסובלנות לנסות להצליח דברים.
לצחי יש ילד אחד והוא מספר לנו שכאבא קטוע היה לו קשה קצת בהתחלה הצורך להסביר לבן שלו שאת הכול הוא צריך לעשות יותר לאט והוא לא יכול לרדוף אחריו בכל רגע נתון, שלפעמים יש מצבים בעייתיים ואי אפשר להשתמש בפרוטזה ולכן הוא צריך לשבת בכסא גלגלים ולא תמיד היה אפשרי להרים אותו על הידיים.
