טיגראן צ'גאבה בן 33, נשוי, קטוע יד שמאל, מעל המרפק.
טיגראן נולד באבחזיה, גיאורגיה, הגיע עם משפחתו לקזחסטן לאחר מעבר בין מדינות בעקבות מלחמה. בגיל 17 החליט לעלות לישראל ללא המשפחה.
בגיל 10, טיגראן כששיחק עם חבריו, עצרו בבניין שבו תחנת כוח עם מתח גבוה . כשטיפס אליו נגע בפלטה וקיבל זרם של 10,000 וולט, מתח גבוה מאוד.
שהתעורר הבחין שידו השמאלית שרופה כמעט כולה ורגלו הימנית שרופה ופצועה גם היא.
טיגראן הכריח את עצמו לצעוד כמה קילומטרים עד הבית ומשם לבית החולים .
הקטיעה בעצם קרתה רק לאחר שראו שהיד לא משתפרת. את האגודל ביד ימין אמרו שמורידים בוודאות, עדיין לא ידעו לגבי יד שמאל בגלל שבהתחלה רק כף היד הייתה בעייתית והרקמות הלכו ונהרסו לאורך כל היד.
לאחר חודשיים בטיפול נמרץ, שכבר היה שיפור במצבו. באחד הביקורים חש ברע ,הרופאים הבחינו שהעורק של היד השרופה נקרע. טיגראן נכנס לניתוח חירום. לאחר כמה שעות, התעורר מההרדמה בלי יד שמאל.
טיגראן קיבל את עצמו מהרגע הראשון, החליט שאלו החיים החדשים שלו ואיתם הוא צריך להתמודד.
טיגראן היה על כיסא גלגלים במשך כמה שנים היה לו קשה ללכת.
כשעלה לישראל, הגיע להתגורר בשדרות, ולאחר מכן עבר לגור בפתח תקווה.
ב-2013 התחיל להתאמן בנבחרת טאיקוונדו של אנשים עם מוגבלות. היה באליפות העולם מספר פעמים, כל זה ביד אחת וארבע אצבעות.
בגיל 25 הוא חזר לגור בשדרות על מנת לעשות תואר שהיה מאתגר אבל בסופו של דבר הוא הצליח.
טיגראן התחיל להתפתח ולהרגיש יותר ביטחון עצמי. התחיל להעביר הרצאות, על מה שקרה לו. הוא העביר כמה פרויקטים במקביל, בנוסף, החל להתאמן בחדר כושר.
לקהילת הצעד הבא, הוא הגיע דרך נחמן יריב בלולו. הוא רצה תמיד למצוא חבר'ה שדומים לו מבחינת המוגבלות. יום אחד כששכב על חוף הים, ראה אנשים עם מוגבלות שגולשים, הוא אמר לעצמו שאת הספורט הזה הוא לא ניסה ולפתע שני אנשים ניגשו אליו (נחמן והנרי) בחוף הים ושאלו אותו אם הוא היה רוצה לנסות לגלוש, הוא הלך איתם, ניסה לגלוש פעם ראשונה ונהנה מאוד.
את הקרוספיט הכיר לראשונה בארצות הברית, לטענתו התאהב בזה ששם לא עושים לו הנחות ולא נותנים לו להרגיש חלש. עם הזמן הרגיש מסוגל להעביר קורס בקרוספיט לאנשים עם מוגבלות, להרגיש מה שהם מרגישים, וזאת מטרתו והחלום הבא שלו .
