מרכז מידע

קטיעה - לפני ואחרי
קטיעה - לפני ואחרי

ניתוח קטיעת גפיים: למה לצפות

בעבר נחשב הליך זה למסוכן, כשהתוצאה הייתה רמת תפקוד ירודה של המטופל, ואפשרויות בחירה מוגבלות בחייו. הודות לשיפורים הקיימים כיום בשיטות הטיפולים הכירורגיים, הליכי טיפול מתקדמים לאחר הניתוח, וההתפתחויות החדשות בתכניות הטיפול ובייצור התותבות, אנשים העוברים כיום הליכי קטיעת גפיים, יכולים, ברוב המקרים, לשוב לסגנון חייהם הקודם, כשהם נהנים מיכולת תפקודית כמעט זהה. יחד עם זאת, בעוד שהליך זה נתפס כיום יותר כהתחלה, ולא כסוף או כישלון, עדיין מדובר בהליך רפואי מורכב, אותו עליך להתחיל כשאתה חמוש בידע הרב ככל הניתן.

פרט למקרים בהם קטיעת גפיים מבוצעת כתוצאה ממקרה חירום רפואי, במהלכו נמצא המטופל במצב זמני המונע ממנו את היכולת להחליט בעצמו על קבלת טיפול רפואי, כל מטופל הניצב בפני הליך זה נדרש לספק הסכמה מדעת טרם ביצוע הניתוח.

עם ההסכמה לניתוח הקטיעה, תפגוש את הצוות הרפואי שידון עימך בהליך, תוך פירוט יתרונותיו והצגת הסיכונים האפשריים. לכן במהלך שלב קבלת ההחלטות, נצל את הייעוץ הניתן לך, ושאל את השאלות לגבי כל הנקודות המעוררות בך ספק.

בעוד שהניתוח ישפיע על מצבך הרפואי וצרכיך האישיים באופן ייחודי, הסעיפים הבאים במאמר זה יאפשרו לך להבין למה לצפות מביצוע ההליך.

יתרונות ניתוח קטיעת גפיים

הליך זה כרוך במספר יתרונות אפשריים:

הקלת הכאבים. קטיעת גפיים מבוצעת בדרך כלל בעקבות סיבוכי מחלת הסוכרת, מחלת כלי דם, או בעקבות טראומה פיסית שהובילה לנזק לגפה ברמה שאינה ניתנת לטיפול. עם השלמת הניתוח והתחלת תהליך ההחלמה, מטופלים רבים מדווחים על הקלה משמעותית בכאב ממנו סבלו בעקבות הגורמים שהובילו לביצוע הקטיעה.

שיפור התפקוד. מטופלים שסבלו מגפה שאינה מתפקדת, או שהתמודדו עם כאב כרוני ומגביל, נהנים משיפור בניידות ובתפקוד לאחר ביצוע הליך הקטיעה.

סיכוי נוסף לחיים. חולי סרטן או מטופלים הסובלים מזיהום כרוני, עוברים הליך קטיעה המציל את חייהם, ומונע מהזיהום אפשרות הרעלת הדם, או התפשטות הסרטן לאזורים קרובים בגוף.

סיכוני ניתוח קטיעת גפיים

לא קיים הליך כירורגי שאינו טומן בחובו סכנות, ובעוד שלא ניתן לצפות את רוב הסיבוכים, קטועים רבים מביעים חששות נפוצות:

האם ייתכנו סיבוכים כלשהם?

מעשנים או מטופלים הסובלים ממחלת הסוכרת או מחלות כלי דם, מחלות לב והפרעות אחרות בזרימת הדם, עשויים להיות  בסיכון גבוה יותר לסיבוכים או מוות מביצוע הליך קטיעת גפיים. הסיבה לכך היא הפרעה בזרימת הדם, המהווה מעמסה נוספת על הלב.

במקרים אלו, קרישי דם עלולים להשתחרר ממקום אחר בגוף ולחסום את חלל כלי הדם, כך שנמנעת אספקת חמצן לאזור מסוים בגוף, מה שמוביל למות רקמה. סיכונים אפשריים נוספים הם התקף לב או סיבוכים אחרים.

כשהליך קטיעת הגפיים מתוזמן מראש, ניתן למנוע ולהפחית גורמי סיכון אלו טרם הניתוח, באמצעות הקפדה על ירידה במשקל, הפסקת עישון וביצוע פעילות גופנית בהנחיה רפואית, לשם הפחתת גורמי הסיכון טרם הניתוח.

מה אם המנתח יכרות את הגפה הלא נכונה? בתי חולים מתנהלים בהתאם לפרוטוקולים המיועדים למניעת טעויות אלו. ובעוד שטעויות עשויות להתרחש, הצוות הרפואי מגלה ערנות מוגברת למניעתן. אם דאגה זו מטרידה את מנוחתך, בקש את המנתח להסביר לך את פעולות המנע בהן הוא נוקט על מנת למנוע תוצאות שליליות.

האם אמות תחת הרדמה? בעוד שזהו סיכון אפשרי הנובע משימוש בחומרי הרדמה, האפשרות למוות בעקבות ביצוע ההליך היא נדירה. מחקרים מצביעים על מספרים הנמוכים יותר מעשרה מקרי מוות בקרב עשרת אלפים אנשים. הרופא המרדים מנטר באופן רציף את הסימנים החיוניים שלך במהלך הניתוח, ופועל בהתאם להנחיות מבוססות על מנת למזער את הסיכון.

התנהלות טרם ניתוח קטיעת גפיים ובמהלכו

השלב טרם הניתוח נקרא 'קבלה טרום-ניתוחית', כשהמטופל מתבקש להסיר מגופו את תכשיטיו ובגדיו, וללבוש חלוק סטרילי. לאחר מכן הוא מובל אל המחלקה הכירורגית, וממוקם על שולחן הניתוח. קו ורידי יקובע לזרוע או לגב כף היד, על מנת להחדיר את עירוי חומרי ההרדמה.

בחדר הניתוח יחליט המנתח היכן לבצע את החתך. החלטה זו מבוססת על גורמים כגון דופק במפרק ליד מקום ביצוע החתך, טמפרטורת העור, הגוון ונוכחות כאב, בהשוואה אל מול מאפייני הגפה הבריאה.

 

עם ביצוע החתך, המנתח עשוי לקבוע שהאזור שנקבע לביצוע ההליך חולה או פגוע ברמה כזו שאינה ניתנת להצלה. במקרה זה יבוצע חתך חדש בנקודה גבוהה יותר בגפה. החלטה זו אינה מתבצעת בקלות דעת, והסרת יותר רקמה מהגפה מתבצעת אך ורק אם ההליך מוצדק.

המטרות העיקריות של הליך קטיעת גפיים הן מיטוב הבריאות והיכולת התפקודית, כך שקטיעה מתחת לאזור שאינו בריא, יוביל לכישלון בהשגת התוצאות הרצויות מהניתוח, ולכן אינו הגיוני. יחד עם זאת, כוונת המנתח היא להותיר כמה שיותר רקמה בריאה, עצם ארוכה יותר ועור בריא ככל הניתן, על מנת לסגור כראוי את החתך ולהותיר את המטופל עם שארית מספקת של גפה, עליה ניתן יהיה להתאים תותב.

רצוי לבחור מומחה תותבות טרם ההליך, ולבקש מהמנתח וממומחה התותבות לדון במקרה האישי טרם הניתוח. למומחה התותבות עשויות להיות תובנות חיוניות לגבי מידת שארית הגפה האופטימאלית להתאמת התותב.

עם הסרת הרקמה המתה ועיצוב העצם, במידה והליך זה נדרש, ייסגרו מתלי העור במידה וקיים סיכון קטן להתרחשות זיהום. אם הסיכון גבוה, מתלי העור יוותרו פתוחים. בהליך קטיעה סגורה, התפר נתפר במלואו, למרות שבדרך כלל נותר צינור לניקוז נוזלים. בשלב הבא מבוצעת חבישה סטרילית של האזור.

בהליך קטיעה פתוחה, העור מורחק מהחתך על מנת לאפשר ניקוי והסרת רקמה מזוהמת, במידת הצורך. הפצע עשוי להישאר פתוח במשך ימים, וכשהזיהום יעלם, החתך ייסגר ותבוצע חבישה סטרילית של המקום.

סיבוכים אפשריים לאחר הניתוח

 

הליך קטיעת גפיים כרוך בטראומה חמורה לגוף, ובהתאם נושא ניתוח זה סיכון מוגבר להתרחשות סיבוכים. הסקירה שלהלן מפרטת את חלק מהסיבוכים העשויים להתרחש, עליהם יש לדון עם צוות הטיפול.

זיהום

אחד הסיבוכים הנפוצים ביותר הוא זיהום באזור פצע הניתוח. במקום בו מבוצעת הקטיעה נותר פצע גדול, וככזה, הוא טומן בחובו סיכוי גבוה לזיהום. מניעת הזיהום והפחתה משמעותית של הסיכוי לזיהום, אפשרית באמצעות הקפדה על היגיינה, החלפה סדירה של תחבושות, וניטור רציף של הפצע. בנוסף, אם אתה מעשן, מומלץ להיגמל מעישון טרם הניתוח לשם הפחתה משמעותית של הסיכון להתרחשות זיהום לאחר הניתוח.

סוג נוסף של זיהום נוצר בעקבות מצב של בצקת ריאות, במהלכו מצטברים נוזלים בריאות. מצב זה עלול להתרחש כתוצאה משכיבה במיטה למשך פרק זמן ארוך, הנדרש לאחר הליכים מסוימים לקטיעת איברים. בצקת ריאות עלולה להוביל לדלקת ריאות, ולכן חיוני להקפיד לקום מהמיטה ולהסתובב מעט מידי פעם, בהתאם להנחיות אותן תקבל לאחר הניתוח.

התמודדות עם רגשות לאחר ניתוח קטיעת גפיים. אף אדם אינו יודע לקבוע בוודאות כיצד יגיב להליך זה, ולעיתים, למטופלים אין מקום להבעת רגשותיהם או לקבל את הייעוץ הרגשי המתאים, במהלכו יוכלו להגיב לשינויים האישיים המשמעותיים, והאתגרים הנלווים להליך. לכן חיוני להקיף את עצמך ברשת תמיכה איתנה הכוללת בני משפחה, חברים ואנשי מקצוע עוד טרם הניתוח. מעל לכל, נסה לזכור שזה בסדר להניח להם לטפל בך מיד לאחר הניתוח.

ניתוח מתקן לקטיעת גפיים

הליך זה נדרש לעיתים לאחר ביצוע הקטיעה הראשונית, והוא עשוי להיות נחוץ בשל מספר גורמים:

  • הקטיעה הראשונית לא החלימה כראוי.
  • האורך או צורת הגדם אינם מאפשרים תפקוד מיטבי.
  • צורת הגדם פוגמת בהתאמת התותב.
  • תסמיני כאב בגדם הנובעים מבליטה או הזדקרות העצם המפעילה לחץ כנגד הרקמה הסובבת, זיזי עצם, רקמה צלקתית רגישה או מסת עצבים רגישה.
  • צמיחה רציפה של העצם, הנחשבת בדרך כלל כסיבה לביצוע ניתוח מתקן בקרב מטופלים שעברו הליך קטיעת גפיים בילדותם. במצב זה, העצם ממשיכה לצמוח, אך הצמיחה מתרחשת באופן לקוי, ולכן נדרש הליך גילוח העצם. הליך זה אינו משפיע על העצבים המקומיים, כך שתהליך ההחלמה מהיר יותר ופחות כואב, בהשוואה לניתוח הקטיעה המקורי.

בדומה להליך קטיעה, גם מטרת הניתוח המתקן היא מיטוב היכולת התפקודית, ובהתאם זהה הגישה הרפואית להליך זה.

הליך ארטל

זהו הליך קטיעה סטנדרטי המבוצע מתחת לברך. קצות עצמות השוקה והשוקית נותרות פתוחות, אינן מאובטחות, והשרירים מסוגלים לסגת. כלומר, יחסי משיכה-דחיפה בין השרירים המנוגדים של העצמות אינם קיימים יותר.

העצבים נחתכים באותה נקודה באופן זהה לחלק הנותר מהרגל, ונותרים במקומם. במצב זה, העצמות והשרירים עלולים להתנוון, וקצוות העצבים עשויים לצמוח מחדש באופן חריג כנוירומות. מצב זה עלול להוביל לכאב ניכר בגדם ולמנוע מהמטופל אפשרות שימוש בגדם בפעילויות יום-יומיות כגון הליכה. מצב זה נקרא תסמונת הגדם הלא פעיל.

ד"ר יאנוש וון ארטל היה רופא הונגרי שהעניק למצב זה את המונח הרפואי בשנות העשרים של המאה העשרים. בנוסף, הוא פיתח שיטת קטיעת גפיים הכוללת יצירת גשר בין העצמות לשרירים, המספק מענה לתסמונת זו. כיום ידוע הליך זה יותר כ"הליך ארטל".

מטרת ההליך היא הקלת כאבי הגדם הלא פעיל, ויצירת גדם שיהיה איתן דיו כדי לתמוך בתותב. במהלך ניתוח הקטיעה, מונח שתל גמיש של עצם, או גשר, בין עצם השוקה לעצם השוקית, שתפקידו הוא לחבר בין שתי העצמות, להשגת תמיכה ותפקוד מיטבי. השרירים המנוגדים נתפרים מקדימה לאחור ומצד לצד, כדי לאפשר יחסי דחיפה-משיכה תקינים בין קבוצות שרירים אלו, וקצות העצבים נמשכים מאתר הקטיעה כדי לקדם את תהליך ההחלמה.

 

טיפול לאחר הניתוח

לאחר ניתוח קטיעת גפיים, מתחילה תקופת ההחלמה, הכוללת שהות של שלושה עד חמישה ימים בבית החולים, ובמקרים מסוימים מתארכת השהות אף יותר, בהתאם לאופן הקטיעה והתעוררות סיבוכים. הטיפול לאחר הניתוח כולל טיפול באזור הקטיעה, התמודדות עם הכאבים, מניעת זיהומים, הפחתת הנפיחות ומניעת התכווצויות שרירים ונפילות.

טיפול בפצע

ראשית מכוסה הפצע הניתוחי בתחבושות. צינור ניקוז חיצוני שיוצא מהפצע, עשוי להישאר באופן זמני, על מנת לאפשר לנוזלים להתנקז מאזור הקטיעה. טיפול זה מפחית את הנפיחות ומעודד החלמה. אם יש לך צינור ניקוז, הוא יוסר כעבור יום או יומיים לאחר הניתוח.

אנשי הצוות הרפואי מוודאים שהפצע מטופל כראוי במהלך הימים שלאחר הניתוח, ובוחנים אותו מידי יום לאיתור סימני זיהום. הצוות הסיעודי ילמד אותך כיצד לטפל בפצע בבית, לוודא שלא מתרחש זיהום, ולעצב את הגדם.

בהתאם לסוג החבישה, יתכן שניתן, ואף מומלץ, לחטא את הגדם מידי יום. רחץ את ידיך ביסודיות לפני כל מגע עם הפצע, ולאחר מכן נקה בעדינות את האזור סביב, תוך הימנעות משפשוף הפצע עצמו.

ניתן לשטוף את הפצע עם תמיסה פיזיולוגית (סליין) או חומר לחיטוי פצעים, בהתאם להוראות המנתח או הרופא האישי שלך. לאחר הניקוי, טפח בעדינות על האזור עם פיסת בד נקי ויבש עד להתייבשות העור.

ניתן להניח תחבושת רכה קשיחה למחצה או קשיחה דיה להגן על התפרים או הסיכות, לשם עיצוב הגדם וסיוע להחלמת הפצע. חבישה רכה מתבצעת באמצעות הנחת פד גזה סטרילי סביב הפצע, והיא מהודקת למקומה באמצעות רצועת חבישה שאינה דביקה הנכרכת סביב הגפה, ומאובטחת באמצעות רצועת או שרוול לחץ, לשם הפחתת נפיחות ועיצוב הגדם כך שיתאים לתותב. התחבושות הרכות ניתנות להחלפה מידי יום.

תחבושות קשות למחצה מספקות שליטה נאותה יותר בנפיחות בהשוואה לתחבושות רכות, והן מונחות על הפצע עוד בחדר הניתוח, מיד עם תום ההליך. תחבושות אלו עשויות ממשחה או חומר תרמופלסטי גמיש.

חבישה קשיחה בשלב מוקדם לאחר הניתוח מורכבת מטיח, פיברגלאס או חומר מוצק אחר, ומטרתה לתחום באופן סטרילי את העור ולהגן עליו. ניתן להשתמש בחבישה קשיחה לאחר הסרת חבישה רכה, או לבצע את החבישה בחדר הניתוח.

קטועי רגליים מקבלים תותב המורכב על הגדם מיד לאחר הניתוח, העשוי מפילון וכף רגל תותבת, המתחבר לתחבושת הקשיחה ומאפשר פעילות גופנית עם נשיאת משקל בשלב מוקדם לאחר הניתוח. ברוב המקרים, החבישה הקשיחה מוסרת תוך שבועיים, על מנת לבדוק כיצד הגדם מחלים.  סוג החבישה בה משתמשים משתנה בהתאם לאזור הקטיעה והמוסד הרפואי, ולכן מומלץ להתייעץ עם הצוות הרפואי אודות אפשרויות החבישה הזמינות.

טרם השחרור מבית החולים תתבקש להדגים את מידת הבנתך בטיפול בפצע ובעיצוב הגדם, במקביל להוראות כתובות הנלוות למסמכי השחרור שלך. כעבור שבועיים או שלושה תתבקש לשוב למרפאה לשם הוצאת התפרים או הסיכות.

 טיפול בכאב לאחר הניתוח

ניתוח קטיעת גפיים מתבצע תחת הרדמה, כך שלא תחווה כל תחושה במהלכו ולא תוכל להיזכר בו עם היקיצה. מיד עם תום הניתוח, ובמשך מספר ימים לאחריו, תקבל תרופות להקלת כאבים באמצעות עירוי ורידי.

בדרך כלל התרופה מבוססת על חומרים אופיואידים, או שתקבל הרדמה אפידוראלית ממושכת. הליך אפידוראלי מבוצע באמצעות החדרת צינורית אל הקרום החיצוני ביותר של עמוד השדרה, וחומר ההרדמה המוזרם דרך הצינורית חוסם את האיתותים העצביים מתחת לקו המותן. במקרים מסוימים תישקל אפשרות שימוש בחוסמי עצבים מסוגים אחרים להקלת כאבים, כשלרוב נקבע חומר הרדמה או סם מאלחש דרך צינורית הנשארת על הגוף למשך מספר ימים.

בשלב הבא, משאבת שיכוך כאבים המופעלת בשליטת המטופל, משמשת להזרמת תרופות הקלת כאבים דרך עירוי ורידי. הרופא ירשום לך מרשם למשככי כאבים בצורת טבליות או כדורים למשך הימים או השבועות הראשונים לאחר השחרור מבית החולים.

בהתאם למצבך האישי, יתכן שתקבל מרשמים נוספים לתרופות לשיכוך כאבים, איך אין ליטול תרופות אלו מעבר למינון שנקבע. באופן כללי, תרופות מרשם המקלות על כאבים ניתנות לשימוש במשך תקופה של עד שלושה חודשים. אם הכאב אינו חולף לאחר תקופה זו, יהיה עליך לעבור הערכה מקיפה על מנת לקבוע את מקור הכאב ולטפל בו בהתאם.

במהלך היומיים הראשונים לאחר הניתוח, רוב המטופלים מדווחים על רמת כאב הנעה בין שבע לעשר, בסולם המדורג מאחת לעשר. דרגת הכאב אמורה לצנוח לטווח הנע בין ארבע לשמונה במהלך הימים הבאים, וכעבור עשרה ימים היא יורדת אף יותר, זאת למרות שיתכן שהכאב ימשך אף חודשיים עד שלושה חודשים.

חלק מהמטופלים, כגון הסובלים מכאבים עזים הנגרמים כתוצאה מסיבוכי מחלות כלי דם, מדווחים על ירידה בדרגת הכאב לאחר ניתוח הקטיעה, ועשויים אף לסרב לקבל משככי כאבים. מנגד יעידו אחרים שהכאב גרוע מהמצופה.

חיוני להקפיד לדווח לצוות הרפואי על מידת ועוצמת הכאב, וליידע אותם באופן מיידי אודות שינויים בעוצמת הכאב, כאב מקומי פתאומי, או כאב חדש במקום שלא כאב קודם לכן. עם הבנת התסמינים, הצוות הרפואי יוכל לזהות את מקור הבעיה, ולהעניק את הטיפול הדרוש.

 

התנהלות לאחר ניתוח קטיעת גפיים

בהתאם למצבך הפיסי לאחר הניתוח, תתבקש להישאר להשגחה בבית החולים לפחות למשך חמישה ימים נוספים לאחר ביצוע ההליך. בתקופה זו אך טבעי הוא שתודעתך תהיה מוצפת במגוון רגשות מטלטלים.

ההיבטים הפסיכולוגיים של קטיעת גפיים

"הרופא חמק לתוך החדר במהלך סבב המחלקה בחמש לפנות בוקר. התעוררתי וצפיתי בו מרים בעדינות קצה אחד של צינור הניקוז שהקיז נוזל ממה שנותר מברכי הימנית לתוך שקית פלסטיק. הוא שם לב שעיניי פקוחות והחל להתנצל.

"אני מצטער", הוא אמר, "חשבתי שאת ישנה. העניין הוא שבדרך כלל, מיד לאחר הניתוח, מטופלים צעירים כועסים עלי. הם מאשימים אותי". הופתעתי מהכנות שלו – ומהפחד שלו. עם כל הידע, החלוק הלבן והתעודות שלו, הוא היה חרד מהתגובה של נערה בת 15. 

"אני לא כועסת עליך", אמרתי לו. זו הייתה האמת. לא יכולתי להאשים אותו על שקטע את רגלי, וככל הנראה הציל אותי מגידול שצמח בעצמותי.

בכנות, לא חשתי יותר מדי באף רגש מסוים, מעבר לערפל התרופות. הייתי שקועה כל כך בתסכולים הפיסיים מכאבי הרפאים הקשים ברגל החסרה, והמחשבה אודות הצורך ללמוד כיצד ללכת שוב, עד שלא עיבדתי עדיין את ההיבטים הרגשיים של חיי החדשים. לקח לי יותר מעשור כדי ללמוד כיצד לעבד את הזהות וסגנון החיים החדשים שלי."

דניאל אורנר, קטועת רגל באמצע מפרק הברך.

בין אם אתה מתכונן לקראת ניתוח קטיעת גפיים, או שעברת לאחרונה הליך זה, סביר להניח שאתה מוצף במגוון נרחב של רגשות. בתקופת האשפוז בבית החולים, ובתקופת השיקום הגופני, תזכה לגישה קבועה למדי לקבוצת תמיכה שתסייע לך להסתגל באופן פיסי למצבך החדש.

אך כשלא תזדקק יותר לתמיכה קבוצתית זו, תחווה גל נוסף של רגשות, בעודך מנסה לשוב ל"חיים רגילים", ויתכן שלא תהיה מוכן עדיין להתמודד עם רגשות אלו. מחקר שערכו א. מריון פרייס, וד"ר קרן פישר, קובע כי התקופה הרגישה ביותר מבחינה רגשית לאחר הליך קטיעת גפיים, מתרחשת במהלך חודש וחצי עד שנתיים מתום הניתוח. לכן בניית רשת תמיכה איתנה המורכבת מבני משפחה, חברים, ומומחים לבריאות הנפש, היא הצעד הראשון בבניית חייך החדשים.

ההיבט החיוני ביותר בו עליך להכיר הוא שמכלול תחושותיך, כולל חוסר מוחלט של תחושות, הם בסדר. אל תאלץ את עצמך להאמין כי עליך להיות חזק באופן מופלא ולהסתגל באופן מושלם למצבך החדש, בתוך פרק זמן קבוע, לאחר הליך קטיעת גפיים.

כל אדם מתמודד עם נושאי קבלה עצמית וביטחון עצמי, גם ללא טראומה קשה. התחל בנשימות עמוקות, והנח לעצמך את הרשות לחוות ולחקור את כל הרגשות, הפחדים, החששות והחרדות המתעוררים בך במהלך תקופת המעבר.

חבישת הגדם

עם הורדת הגבס, מתחיל תהליך הטיפול בגדם, הכולל שמירת היגיינת הגדם וחבישתו בתחבושת אלסטית. חבישה נכונה מסייעת לריפוי הפצע, מפחיתה בצקת ומכינה את הגדם להתאמת התותבת. אתה ובני משפחתך תקבלו הדרכה לחבישת הגדם ושמירה על מצבו התקין.

החבישה מבוצעת עם שתיים או שלוש תחבושות אלסטיות, בהתאם לגודל הגפה, ויש להותירה במקומה למשך רוב שעות היום. אחת לשלוש או ארבע שעות יש להסירה, ולהניח לגדם לנוח לחצי שעה. עם הסרת החבישה, יש לבדוק את מצב העור בגדם לגילוי גירויים.

הנחיות לחבישת הגדם. כיוון החבישה מתבצע מקצה הגדם כלפי מעלה. כשמסיימים את החבישה עם תחבושת אחת ומתחילים לחבוש עם תחבושת חדשה, יש לשוב על השלב האחרון ולהמשיך הלאה מנקודה זו. יש להקפיד שלחץ החבישה אחיד לאורך כל הגדם, כלומר, שהחבישה מתבצעת כך שאינה לוחצת או רפויה מידי. יש להקפיד שלא נותרו אזורים חשופים, ושמופעל לחץ שווה משני צידי הגדם על מנת למנוע בצקת ולסייע להתאמת התותבת בעתיד.

סימנים לחבישה הדוקה מידי. כלו כוללים חוסר תחושה בגדם, תחושת עקצוץ או נמלול בגדם, ושינוי בגוון עור הגדם לכחול. במקרים אלו יש להסיר מיד את החבישה ולהניח לגדם לנוח.

ריפוי בעיסוק

מטרת טיפול זה היא לסייע לך ככל הניתן בהשגת עצמאות לתפקוד בחיי היומיום תוך התאמה לצרכיך הייחודיים כקטוע גפה. במסגרת הטיפול תתבצע הערכה תפקודית של יכולתך להתלבש, להתרחץ, לבצע פעילויות פנאי, לתפקד בחדר השירותים, ולתפקד במסגרות תעסוקה וחברה.

בהמשך יעניק לך הטיפול כלים לשיפור מיומנויות אלו עם תותבת ובלעדיה, בסביבתך הביתית, לשם התאמת הדיור, הצרכים העתידיים והשימוש באביזרי עזר. בקטיעה מתחת לברך יותאם עבורך סד ליישור הברך, המאפשר התאמת תותבת עתידית. הצוות הרפואי ידריך אותך לגבי אופן השימוש בצד והמורה הנכונה להנחת הרגל הקטועה במהלך ישיבה בכורסא ושכיבה במיטה, למניעת הפעלת לחץ על אזור הגדם.

מרפא בעיסוק יצור קשר עם צוות הריפוי בעיסוק להמשך טיפול הנוגע להתאמות בבית, כך שתוכל לשמור על ניידות. הצוות הרפואי יצייד אותך במידע הדרוש לגבי רשימת הספקים המייצרים אביזרי עזר, ורשימת הארגונים ההתנדבותיים מהם ניתן לשאול ציוד.

דוגמאות להתאמת אביזרי עזר

האביזרים בהם ניתן להשתמש לאחר קטיעת גפה כוללים:

  1. הגבהה לאסלה וידיות אחיזה לתמיכה.
  2. כסא רחצה, לבית שיש בו מקלחון, וקרש רחצה, לבית שיש בו אמבטיה, כולל ידיות אחיזה.
  3. התאמת כרית ישיבה למניעת לחץ באזור הישבן.
  4. הוצאת שטיחים מהבית למניעת סכנת החלקה.
  5. שרוכי גומי לנעל, גורב רגליים לרגל הבריאה, ויד עזר ארוכה.

לקראת השחרור ותקופת השיקום

מספר ימים לאחר הניתוח לעבור להתחלת תקופת השיקום במרכז שיקום או בבית. במהלך תקופה זו הצוות הרב מקצועי ימשיך להדריך אותך. צוות זה כולל אחות, רופא, מרפא בעיסוק ופיזיותרפיסט. הצוות ילווה אותך עד לקבלת התותבת ובהתנהלות לאחר מכן. במסגרת ההדרכה תמשיך לבצע תרגילים לביצוע תנועות במעברים, חיזוק שרירים, פעילות יומיומית ותרגילי ניידות.

תהליך לימוד התפקוד עם תותבת, והתאמתה באופן מושלם לגופך מבוצע במסגרת אשפוז במחלקה שיקומית, או במסגרת אשפוז יום שיקומי. בשתי מסגרות אלו, יסייע לך הפיזיותרפיסט להתרגל בהדרגה לתותבת, בתחילה בישיבה ולאחר מכן בעמידה והליכה. בנוסף, תלמד כיצד להרכיב את התותבת ולהסירה. במסגרת טיפול הריפוי בעיסוק תלמד לבצע התנהלות יומיומית כגון הלבשה, רחצה ותפקוד במשק הבית, בתחילה בישיבה ולאחר מכן בעמידה.